פלשתינה: מה באמת מספר השם?

אין שום דבר ערבי במקורו של השם פלשתינה. הצורה הערבית פלסטין שאולה משמות קדומים יותר, שהיו בשימוש מאות שנים לפני הכיבושים הערביים.

לאחר דיכוי מרד בר כוכבא היהודי (132–135 לספירה), שינה הקיסר אדריאנוס את שמה של הפרובינקיה הרומית יהודה לסוריה פלשתינה. בית המקדש השני כבר לא היה קיים אז למעלה משישים שנה: הרומאים החריבו אותו בשנת 70 לספירה. בסביבות שנת 130 לספירה הפך אדריאנוס את ירושלים לקולוניה הרומית איליה קפיטולינה, צעד שלדעת היסטוריונים רבים היה אחד הגורמים לפרוץ המרד.

מה ביקשה רומא להשיג באמצעות שמה החדש של הפרובינקיה? היסטוריונים רבים רואים בכך ניסיון למחוק או להחליש את הזיקה הגלויה בין העם היהודי ליהודה. המניע המדויק נתון למחלוקת, אך התוצאה הייתה ברורה: השם יהודה נעלם מן המפה הרומית הרשמית. לאחר המרד נאסרה במידה רבה כניסתם של יהודים לירושלים.

מה היה מקור השם פלשתינה?

השם היה קשור לפלשת, רצועת החוף הדרומית סביב עזה, אשקלון, אשדוד, עקרון וגת. סופרים יוונים השתמשו במונח גאוגרפי קרוב כבר מאות שנים לפני הרומאים. הרודוטוס דיבר במאה החמישית לפני הספירה על חלק מסוריה שנקרא Palaistinē.

הפלשתים הגיעו לדרום הלבנט בסביבות שנת 1200 לפני הספירה. טקסטים מצריים מזכירים עם ששמו נקרא בדרך כלל פֶּלֶסֶת. מחקר ארכאולוגי מצביע על קשרים חזקים עם העולם האגאי, אם כי תרבותם לא הייתה קבועה: במהלך מאות השנים הם התמזגו עם תושבים אחרים באזור.

כעם נפרד שניתן לזהותו, נעלמו הפלשתים בסופו של דבר מן ההיסטוריה. אין ראיות לכך ששבו בהמוניהם למולדת אגאית; לאחר כיבושים עוקבים הם נטמעו באוכלוסייה המקומית. אין רצף אתני, לשוני או תרבותי ישיר ומוכח מן הפלשתים אל הערבים הפלסטינים של ימינו.

המילה העברית פלשתים מקושרת לעיתים לשורש שמשמעותו עשויה להיות חדירה או כניסה. אולם אטימולוגיה זו אינה ודאית; ייתכן שמדובר בפרשנות עברית מאוחרת לשם שאינו שמי. תרגום השבעים, התרגום היווני הקדום של התנ״ך, מתרגם את המילה פלשתים בכמה מקומות כ־allophyloi: בני עם אחר.

האם פירוש הדבר שזהות פלסטינית מודרנית הומצאה רק בשנת 1960? לא. זו קביעה פשטנית מדי מבחינה היסטורית. תודעה לאומית ערבית־פלסטינית התפתחה כבר בשלהי התקופה העות'מאנית, ובשנות העשרים של המאה הקודמת נעשתה גלויה יותר. בסביבות שנת 1964, עם הקמת אש״ף, היא קיבלה מסגרת מוסדית משלה, בין היתר בהשפעת מצרים של נאצר. ברית המועצות תמכה מאוחר יותר במדינות ערביות שונות ובארגונים פלסטיניים, אך לא המציאה את הזהות הפלסטינית.

יאסר ערפאת נולד בקהיר, גדל בעיקר במצרים ושירת לזמן קצר בצבא המצרי במהלך משבר סואץ ב־1956. בה בעת, הוא בא ממשפחה פלסטינית. גם שתי העובדות הללו הן חלק מכתיבת היסטוריה הגונה.

השם פלשתינה אינו אפוא הוכחה לקיומה של מדינת לאום בת אלפי שנים שגבולותיה לא השתנו. אך גם שם מקום עתיק וזהות לאומית מודרנית אינם אותו הדבר. השם ההיסטורי התפתח דרך השימושים הפלשתיים, היווניים, הרומיים, הביזנטיים, האסלאמיים, העות'מאניים והבריטיים בו. הזהות המודרנית נוצרה מאוחר יותר, כמו זהויות לאומיות רבות.

ליבת העניין נותרת לא נוחה: רומא החליפה את השם יהודה בסוריה פלשתינה לאחר שדיכאה מרד יהודי. המפה שונתה והשם יהודה נעלם מן המנהל הפרובינקיאלי.

השם נשאר.

גם ההיסטוריה.

מקורות וקריאה נוספת

Encyclopaedia Britannica: Palestine

Encyclopaedia Britannica: Bar Kokhba Revolt

Encyclopaedia Britannica: Philistine people

Encyclopaedia Britannica: Yasser Arafat