כתיבת ההיסטוריה היא תופעה מוזרה

כתיבת ההיסטוריה היא תופעה מוזרה. לעיתים קרובות היא מעוותת במלואה או בחלקה כדי לתת לגיטימציה לאירועים מאוחרים יותר. כדי להניח יסוד לתפיסת עולם או לדת, היא מעוותת לעיתים כולה.

הצדדים המעורבים במזרח התיכון הפכו לאלופי עולם בכך. כך גם עם תולדות הקמת מדינת ישראל והניסיונות של הערבים באזור לעצור את הגירת היהודים לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה. כבר חיו כאן כ-85,000 יהודים במה שנקרא אז שטח המנדט פלסטין (על אדמה שנקנתה..) והם תרמו עצומות להקמת התשתיות, במיוחד לאחר שהבריטים קיבלו אותו כשטח מנדט ב-1920 בעקבות הניצחון על העות'מאנים הקולוניאליים. היהודים חיו הרי בארץ מולדתם ההיסטורית ועבדו קשה כדי להקים בעתיד את מדינתם, ביתם הלאומי. האנטישמיות כבר אז לבשה צורות וירולנטיות באירופה ועוד ועוד יהודים רצו להגיע לארץ אבותיהם.

הכובש הבריטי, עם זאת, כבר נכנע לדרישה הנחרצת של הערבים לעצור את ההגירה היהודית. הבריטים נענו להם מאוד (הם פחדו שהערבים יבחרו בצד הנאצים העולים). ב-1939 הערבים אילצו אותם לנסח את הספר הלבן של מקדונלד, שבו ההבטחה הקודמת בהצהרת בלפור בוטלה. ההגירה היהודית צומצמה drastically ל-75,000 במהלך ואחרי מלחמת העולם השנייה!

ובכך מנעו את בריחתם של מיליוני יהודים מאירופה הכבושה ובכך הקלו באופן פעיל על השואה. האשמה מוכחת שהיא לא רק של הגרמנים, אלא גם של הבריטים והערבים.

אך צמצום ההגירה והבריחה של היהודים לא הספיק. היהודים היו צריכים להימחות. המנהיגים הרוחניים דיברו על כך בגלוי, והמופתי הגדול של ירושלים הפך ל"מקדם רצח עם" פעיל ולמנהיג "ההתנגדות".

הוא כתב להיינריך הימלר. ביקש צבא ערבי-מוסלמי. רצה להילחם ביהודים יחד עם הרייך. אנטישמיות פעילה? שמעתם פעם מפלגה כמו DENK מדברת על זה? או מפלגת PRO?

הוא כבר הכיר היטב את אדריכל השואה. בזיכרונותיו כינה המופתי את הימלר "חבר קרוב" ותיאר כיצד שתה תה עם הרייכספיהרר-אס אס. באחד המקרים ההם חתם הימלר על תמונה שלהם יחד: "לכבודו המופתי הגדול, מזכרת."

גרמניה הייתה בצד המפסיד. הצבא האדום כבר היה בפולין. בינתיים הנאצים המשיכו להפעיל את תאי הגזים במלוא העוצמה. המופתי היה בברלין מאז 1941, היה ברשימת השכר הגרמנית, שידר בערבית עבור הנאצים והתחנן למנהיגים אירופיים לשלוח ילדים יהודים לפולין שם יוכלו להירצח, במקום לאפשר להם מעבר לארץ ישראל המנדטורית הבריטית.

המופתי כבר עזר בגיוס דיוויזיית ההרים ה-13 של האס אס האנדז'אר. כעת כתב להימלר בבקשה לצבא ערבי-אסלאמי בגרמניה, שבו מתנדבים ימוזגו עם היחידות הקיימות. הכל מאומן ומזוין על ידי הרייך, כמובן. הוא כתב שההשפעה בארצות הערביות והאסלאמיות תהיה "המועדפת ביותר".

באותו חודש הטילה האס אס יחידת קומנדו גרמנית-ערבית של חמישה איש (מבצע אטלס) בבקעת הירדן עם נשק, חומרי נפץ ומילונים גרמניים-ערביים. הבריטים תפסו אותם. בחקירה הם הצהירו שהמופתי הדריך כל אחד מהם, השווה את האסלאם לנציונל-סוציאליזם ואמר שהמאבק בארץ ישראל המנדטורית יעזור לגרמניה.

ב-2 בנובמבר פרסם משרד החוץ הגרמני הצהרה. אל-חוסייני התלונן לריבנטרופ שהיא לא הולכת רחוק מספיק. הם השמיטו את המילה "מוסלמי". הנאצים היו מרוצים ממתנדבים מוסלמים, אך לא רצו לתמוך רשמית בצבא המופתי… הערבים נתנו לעצמם לשמש בקלות.

הוא עף מגרמניה ב-7 במאי 1945, יום הכניעה. יוגוסלביה שמה אותו ברשימת פושעי המלחמה בגלל הגיוס לאס אס, אך הוא — כמובן — מעולם לא נשפט. כי האו"ם היה נטוי לטובת המדינות הערביות שעמדו להיווסד וגם שם שיתף פעולה באופן פעיל בכל ההחלטות נגד המדינה היהודית החדשה!

הוועד הערבי העליון פשוט קיבל אותו בחזרה כמנהיג, בדיוק בזמן כדי לנסות להמשיך את השואה על ידי השמדת יהודי ארץ ישראל המנדטורית, שהתכוננו להכריז על מדינתם.

גם שם הוא הפסיד.

נ.ב. עובדות אלה מתועדות במקורות ראשוניים (תיקי משרד החוץ הגרמני, ארכיוני האס אס, דוחות חקירה בריטיים, כתביו של אל-חוסייני והצהרותיו שלאחר המלחמה) ובעבודתם של היסטוריונים כמו קלאוס-מיכאל מאלמן, מרטין קופרס, ג'פרי הרף ואחרים שחקרו את תיקי שיתוף הפעולה הנאצי-ערבי. שיתוף הפעולה של אל-חוסייני היה אמיתי, נרחב ומונע אידיאולוגית על ידי אנטישמיות משותפת; הוא אינו המצאה שלאחר המלחמה. יחד עם זאת, המדיניות הנאצית כלפי ערבים ומוסלמים נותרה אופורטוניסטית — שימושית לתעמולה ולכוח אדם, אך מעולם לא תמיכה מלאה בצבא פאן-אסלאמי עצמאי בהנהגת המופתי.

*הערת המערכת: מאמר דעה זה פורסם כפי שהוגש על ידי הכותב. מספר נקודות עובדתיות עדיין בבדיקת המערכת; תגובות והשלמות מתקבלות בברכה בכתובת bas@god.radio.*