הבית שאלוהים בונה.

משפחה נוצרית חזקה אינה מותרות לעונות של שקט, ואינה אביזר תפאורה ליד "העבודה האמיתית" של השירות. בכתובים, הבית הוא דווקא אחד המקומות הראשונים שבהם אלוהים מראה את נאמנותו. הוא בוחר באברהם לא רק למען ייעוד ציבורי, אלא למען ילמד את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרך ה' (בראשית י"ח 19). ומשה מצווה את ישראל לא רק להשתאות לאמיתות גדולות במקדש, אלא להטמיע אותן בחיי היומיום — בשולחן, בדרך, בקימה ובשכיבה (דברים ו' 6-7). מי שמדבר על שירות מבלי לדבר על הבית, אינו מדבר בנימת הקול של התנ"ך.

מכובד, אך לא מועלה לדרגת אלוהות

ובכל זאת, הכתובים אינם מקלים עלינו. אותו תנ"ך שמכבד את הבית, מסרב להעלות אותו לדרגת אלוהות. ישוע אומר בבירור שמי שאוהב אב או אם, בן או בת, יותר ממנו, אינו ראוי לו (מתי י' 37). וכאשר הוא מדבר בלוקס על "שנאת" משפחה (לוקס י"ד 26), הוא אינו מבטל את הדיבר החמישי; הוא מבהיר שאף אהבה ארצית אינה רשאית לתפוס את מקומו הראשון של המשיח. קשר אמיתי, הוא אומר, נוצר היכן שאנשים עושים את רצון אלוהים (מרקוס ג' 35).

אין זו זלזול במשפחה — זו הצלתה. כי היכן שהמשיח אינו עומד מעל המשפחה, המשפחה נפגעת בסופו של דבר בעצמה. אז על בן/בת הזוג, הילדים או ההורים לשאת את מה שרק האדון יכול לשאת: מקום הנאמנות העליונה, הביטחון העמוק ביותר והכיוון האחרון. אף אדם לא נועד לכך. הכנסייה אינה מחליפה את המשפחה, אלא מציבה אותה בסדר חדש: כל האהבות מסודרות מחדש תחת אדון אחד.

היכן שהמשפחה הופכת לאליל, היא חונקת את הייעוד. היכן שהשירות אוכל את הבית, אותו ייעוד הופך לבלתי אמין. הכתובים מתנגדים לשתי הקריקטורות הללו.

היכן שמתחילה ההתנגדות

דווקא כאשר אנשים מתחילים לקחת ברצינות את קריאת אלוהים, רבים חווים התנגדות. יש החשים ספק פנימי: "מי אני שאעשה זאת?" אחרים חווים מתח בבית: "למה אתה תמיד חייב להיות כל כך רדיקלי?" אחרים פוגשים חוסר הבנה בקהילה, או ביקורת מהתרבות. יעקב מכנה את האדם חסר ההחלטיות ככפול לב (יעקב א' 8), ופאולוס מזכיר לטימותיאוס שאלוהים לא נתן לנו רוח של פחדנות, אלא של כוח, אהבה ושיקול דעת (טימותיאוס ב' א' 7). זה משחרר: התנ"ך אינו אומר שאנשים נקראים אינם חשים פחד — הוא אומר שפחד אינו מורה דרך אמין לציות. לב המאבק לעתים קרובות אינו חוסר כישרון, אלא חלוקת לב (השווה אל הגלטים א' 10; אל הרומים י"ב 2).

התנגדות אינה אור אדום

לכן חשוב כל כך להבין שהתנגדות אינה אומרת אוטומטית שהדרך שגויה. במעשי השליחים י"ג, ברנבא ושאול אינם נשלחים מתוך ודאות נוחה, אלא מקהילה ששירתה את האדון וצמה (מעשי השליחים י"ג 2-3). קריאתם מאושרת — וכמעט מיד לאחר מכן הם נתקלים בהתנגדות. דפוס זה חוזר ונשנה לאורך כל תולדות הכנסייה. ג'ון ווסלי נודה ולועג, ונשאר צייתן. הדסון טיילור למד להתפלל עם לא יותר מהבטחות אלוהים. אליזבת אליוט ראתה את בעלה מת ובכל זאת חזרה לעם שהרג אותו. ג'וני ארקסון טאדה נאלצה להתמודד עם עתידה השבור לפני ששירותה קיבל צורה. וקרוב יותר לבית: קורי טן בום למדה שבית ירא אלוהים יכול להפוך גם למחסה בזמני טרור, ואן ואן דר בייל גילתה שציות יומיומי יכול לצמוח לשירות עולמי. בכל פעם אלוהים מאשר את הקריאה לא על ידי הסרת כל התנגדות, אלא על ידי העמקת האופי וטיהור המניעים.

שתי אמיתות בו זמנית

חזון נאמן למקרא מחזיק אפוא בשתי אמיתות. הראשונה: אסור לך להקריב את משפחתך על מזבח שירותך. פאולוס אומר ללא בושה שמנהיג חייב לנהל קודם כל את ביתו היטב — "כיצד ידאג לקהילת אלוהים?" (טימותיאוס א' ג' 4-5). נאמנות בבית אינה קריאה נחותה משירות ציבורי; היא חלק מהותי ממנו, ואבן הבוחן שלו. השנייה: אסור לך להשתמש במשפחתך ככיסוי לאי ציות. אם המשיח קורא, המשפחה אינה רשאית להפוך לבית הדין העליון. הצלב חותך דרך כל אליל — כולל אליל החיים המסודרים, הבטוחים והצפויים לחלוטין.

איך נראית נאמנות

איך זה נראה בפועל? לא בראווה, אלא בפשטות קדושה. התפללו יחד כזוג נשוי. פתחו את הכתובים בבית. למדו את ילדיכם לא רק כללים, אלא את יראת ה' (אל האפסים ו' 4). שקלו ייעוד לא רק במונחים של חלום, אלא גם של אופי, גבולות, יושרה פיננסית, מנוחה והשתייכות קהילתית. תנו לכנסייה לבחון את ייעודכם. והעזו, אם צריך, ללכת לאט — שירות לא חייב להיות גדול כדי להיות אמיתי. רוח הקודש לא אמרה באנטיוכיה: "עשו מהר משהו מרשים." הוא אמר: "הפרידו לי את ברנבא ואת שאול." ייעוד מקראי מתחיל לעתים קרובות בהפרדה קדושה, הרבה לפני שיש פרי גלוי.

כאשר הרגשות מתנגדים

ומה כאשר הרגשות מתנגדים? אז אסור לזלזל ברגשות, אלא יש ללמד אותם. התהילים נותנים ביטוי לעייפות, לפחד ולחוסר מנוחה; פטרוס מלמד אותנו להשליך עליו את כל דאגותינו, "כי הוא דואג לכם" (פטרוס א' ה' 7); ופאולוס מלמד אותנו שרצון אלוהים מובחן על ידי חידוש מחשבתנו, לא על ידי התאמה לעולם הזה (אל הרומים י"ב 2). אדם שנקרא אינו חי ללא רגשות, אלא לומד להביא את רגשותיו תחת סמכות אמת אלוהים. זו אינה הכחשת הנפש; זו ריפויה. ואל תשכח את מה שפטרוס מבטיח: אחרי שתסבלו זמן קצר, אלוהים בעצמו יצייד אתכם, יחזק אתכם ויבצר אתכם (פטרוס א' ה' 10).

בטחו באופיו

אולי זה הלקח העמוק ביותר למשפחה ולשירות: אל תבטחו במה שמרגיש היום כאישור או דחייה, אלא באופיו ובפקודתו של אלוהים. "בטח אל ה' בכל לבבך, ואל בינתך אל תשען" (משלי ג' 5-6). זה חל על הורים המעצבים את ילדיהם, על בני זוג השוקלים את קריאתם, על מנהיגים שצריכים לעבור דרך התנגדות, ועל כל מי שמחפש את מקומו.

> משפחה חזקה אינה משפחה ללא מאבק. שירות בריא אינו שירות ללא התנגדות. אבל היכן שהמשיח עומד ראשון, היכן שאלוהים מכובד בבית — שם אלוהים בונה בעצמו (תהילים קכ"ז 1).

פסוקים מהתנ"ך והברית החדשה למאמר זה

טקסטים מקראיים לפי מסורת תרגום 'הרזינה סטטנוורטלינג'; אתם מוזמנים לבחור את התרגום המועדף עליכם. — בס אמונס · GOD Magazine