כשלאמונה ממשיכה לקרוא.

ישנן עונות שבהן אמונה נשמעת בקלות.

כאשר דלתות נפתחות, תפילות נענות באופן גלוי והחיים נראים מובנים.

אבל ישנן גם עונות שבהן אמונה נגלית דווקא כשאתה עדיין לא מבין מה קורה.

אני אישית נמצא בעונה כזו.

התקופה האחרונה הייתה אינטנסיבית. בתחומים שונים בחיי אני מאותגר לא רק לומר שאני בוטח באלוהים, אלא גם לחיות את האמון הזה בפועל.

ואולי זה המקום שבו אמונה נראית.

לא כשהכל הולך חלק.

אלא כשעדיין אין לך תשובה מלאה ועדיין אתה יכול לומר:

> ישוע, אני בוטח בך.

ברטימאי המשיך לקרוא

במרקוס י':46 אנו פוגשים את Bartimeüs.

הוא יושב ליד הדרך ביריחו. עיוור. תלוי. ללא הרבה תקווה מבחינה אנושית.

ואז הוא שומע שישוע עובר.

הוא מתחיל לצעוק:

> "ישוע, בן דוד, רחם עליי!"

האנשים מנסים להשתיק אותו. אבל ברטימאי צועק חזק יותר.

זה נוגע בי.

כי גם בחיינו, נסיבות יכולות להפוך רועשות כל כך עד שהן מנסות לקבוע במה אנו מאמינים.

אכזבה יכולה לומר: תפסיק כבר.

פחד יכול לשאול: מה אם זה אף פעם לא ישתנה?

חוסר וודאות יכול ללחוש: איפה אלוהים עכשיו?

אבל אמונה אינה מכחישה את הנסיבות.

אמונה מכוונת את עצמה בתוך הנסיבות האלה אל מישהו גדול יותר: ישוע המשיח.

יתרה מכך, ברטימאי לא קרא סתם למישהו שיכול לעשות ניסים.

הוא כינה את ישוע: "בן דוד."

תקוותו בסופו של דבר לא הייתה רק בפתרון. תקוותו הייתה בישוע עצמו.

ישוע עמד מלכת

ואז יש משהו שנוגע בי עמוקות.

ישוע עמד מלכת.

בין כל האנשים הוא שמע את ברטימאי. הוא ראה אותו. הוא קרא לו.

וברטימאי קיבל את ראייתו.

אבל מרקוס י':52 לא מסתיים בנס.

הוא ממשיך ואומר שברטימאי הלך בעקבות ישוע בדרך.

זה משנה הכל בשבילי.

כי אולי הפריצה הגדולה ביותר אינה רק שנסיבותינו משתנות.

אולי הפריצה הגדולה ביותר היא שנתחיל לראות את ישוע ברור יותר וללכת אחריו בנאמנות רבה יותר.

מהי פריצת דרך?

כמובן שאני מאמין בפריצת דרך.

אני מתפלל לדלתות פתוחות. לריפוי. לחוכמה. להחלמה. למערכות יחסים. למשפחתי. לילדיי. ל-GOD Radio ולכל מה שאלוהים הפקיד בידינו.

אבל אני לומד יותר ויותר שפריצת דרך לא אומרת רק שבעיה נעלמת.

לפעמים פריצת דרך היא שהפחד מאבד את אחיזתו.

ששלום מגיע לפני שהתשובה מגיעה.

שאתה מעז שוב לקוות. שלבך נשאר רך. שאתה נשאר צייתן למרות חוסר הוודאות.

שאתה יכול לומר באמצע סערה:

> אלוהים עדיין טוב.

אולי לכן פריצת דרך אמיתית לא תמיד מתחילה מחוצה לנו. לפעמים היא מתחילה עמוק בפנים.

כשאתה יודע שאתה יודע שאתה יודע

מאז שאני לומד ב-Charis Bible College ארבעה ימים בשבוע, אני נקבע שוב באופן אינטנסיבי לדבר אלוהים.

וככל שאני עוסק בו יותר, כך אני רואה ברור יותר את ההבדל בין לדעת משהו בראשי לבין להכיר משהו באמת בלבבי.

אתה יכול לדעת שאלוהים טוב. אתה יכול לדעת שהוא נאמן. אתה יכול לדעת שישוע מת וקם לתחייה למענך. אתה יכול לדעת שזהותך נמצאת במשיח.

אבל מגיע רגע שבו רוח הקודש מאירה את הבנתך ופותחת את לבך למה שאלוהים כבר גילה בדברו.

לא אמת חדשה לצד הכתובים. אלא הבנה עמוקה יותר של האמת שכבר כתובה שם.

ואז המילה הופכת ליותר ממידע. היא הופכת ליסוד.

ואז נוצר משהו שקשה להסביר.

אתה יודע.

לא בגלל שאתה יודע הכל על מחר. לא בגלל שכל השאלות נעלמו. לא בגלל שכל מצב נפתר.

אלא בגלל שאתה יודע מיהו אלוהים.

אתה יודע שאתה יודע שאתה יודע.

אני יודע שהוא נאמן. אני יודע שהוא טוב. אני יודע שישוע המשיח הוא אדון. אני יודע שהקבר ריק. אני יודע שחסדו מספיק. אני יודע שדברו הוא אמת.

אני לא יודע הכל. אבל אני מכיר אותו.

מה אמר אלוהים?

כאשר נסיבות מדברות מספיק חזק, הן יכולות לשלוט בקלות במחשבותינו.

מה אני רואה? מה אני מרגיש? מה יקרה?

אבל אמונה מלמדת אותי לשאול שאלה אחרת:

> מה אמר אלוהים?

לכן, אני לא רוצה להתייחס לדבר כתוספת יפה לחיי. הוא צריך להיות יסודי.

ישוע אמר:

> "לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' [אלהים]."

כאשר הכל סביבי נע, אני זקוק למשהו שאינו נע: דבר אלוהים.

והדבר הזה צריך לא רק לקבוע במה אני מאמין. הוא גם צריך לקבוע איך אני חי. איך אני מדבר. איך אני אוהב. איך אני סולח. איך אני עושה בחירות. איך אני מתמודד עם אכזבה. איך אני מגיב כשעוד אין לי את התשובה.

אמונה היא לכן יותר משכנוע. אמונה מקבלת רגליים בציות.

GOD Radio

גם בעבודה סביב GOD Radio אני לומד שוב ושוב שהקריאה בסופו של דבר אינה עלינו עצמנו.

GOD Radio לא קיים כדי לפאר את שמי.

רצוני הוא שבאמצעות תקשורת הבשורה תישמע. שאנשים יכירו את ישוע. שמישהו שאולי לעולם לא נכנס לכנסייה בכל זאת ישמע את הדבר. שתקווה תישמע היכן שיש ייאוש. שאמונה תיבנה. שישוע יהיה במרכז.

דווקא בתקופה אינטנסיבית ראינו גם התפתחויות חדשות, קשרים ואפשרויות. אני אסיר תודה על כך.

לא בגלל שהצלחה מוכיחה אוטומטית שכל מה שאנחנו עושים מושלם. אלא בגלל שכל הזדמנות להגיע למישהו עם הבשורה היא בסופו של דבר אחריות וזכות.

גם את שיתוף הפעולה עם Derek Prince Ministries אני רואה באור זה.

לא לבנות על שם אנושי. אלא להשתמש בהוראת תנ"ך טובה כדי להחזיר אנשים שוב ושוב לכתובים ולישוע המשיח.

ילדיי

בתוך הכל אני מודה לאלוהים במיוחד על ילדיי.

בני Morris. בנותיי Hope ו-Faith.

הם מהמתנות הגדולות ביותר שאלוהים העניק לי. אני אוהב אותם אהבה עזה.

ודווקא בעונה אינטנסיבית אני מבין שוב כמה מיוחד זה להיות אבא.

ילדיי אינם רכושי בסופו של דבר. חייהם שייכים לאלוהים.

אחריותי היא לאהוב אותם, להתפלל עבורם, להיות זמין עבורם ו – חסר מושלמות ככל שאהיה – לחיות משהו מהמשיח עבורם.

כשאני חושב על Morris, אני מודה לאלוהים על בני ועל מי שהוא.

כשאני חושב על Hope ו-Faith, אני מודה לאלוהים על חייהן, על צחוקן ועל אישיותן הייחודית.

תפילתי הגדולה ביותר עבור Morris, Hope ו-Faith פשוטה: שיכירו את ישוע באמת. שיאהבו אמת. שיקבלו חוכמה. שיהיו חופשיות לאהוב. שיגלו מי הן במשיח.

ושתמיד ידעו:

> אביהן אוהב אותן. תמיד.

תפילתי הגדולה ביותר

אולי תפילתי השתנתה בתקופה זו.

כמובן שאני עדיין מתפלל: "אדון, שנה מצבים."

אבל יותר ויותר אני גם מתפלל:

> אדון, שנה אותי היכן שאני צריך להשתנות.

בחן את לבי. טהר את מניעי. תן לי חוכמה. למד אותי לציית. תן לי לדבר כשאני צריך לדבר. תן לי לשתוק כשאני צריך לשתוק. שמור את לבי רך. תן לי אומץ ללא קשיחות. חסד ללא פשרה. אמת ללא גאווה. אהבה ללא נאיביות.

עמוד שדרה וכפפות משי.

כי אני רוצה לא רק שאלוהים יעשה משהו בשבילי. אני רוצה שהוא יעשה משהו בתוכי.

אמונתי לא נחה בתרחיש שלי

אמונה פירושה עבורי פחות ופחות: אלוהים חייב לעשות מה שאני רואה לנגד עיניי.

ויותר ויותר: אלוהים, אני בוטח בך.

מותר לי להתפלל לריפוי. מותר לי לבקש פריצת דרך. מותר לי לקוות. מותר לי לצפות.

אבל בסופו של דבר אני לא בוטח באלוהים רק עם תפילתי. אני רוצה לבטוח בו גם עם תשובתו.

זה לא פסיבי. זוהי התמסרות.

אני רוצה ללכת אחריו בדרך

לכן ברטימאי נוגע בי כל כך.

הוא קרא. ישוע שמע אותו. הוא קיבל את ראייתו.

אבל בסופו של דבר קרה משהו גדול יותר: הוא הלך אחרי ישוע בדרך.

גם אני רוצה זאת.

לא רק לחפש את ישוע לתשובה. לא רק לחפש את ישוע לנס. לא רק לחפש את ישוע לדלת פתוחה.

אלא ללכת אחרי ישוע בגלל שהוא ישוע.

לכן אני בוחר שוב.

אני בוחר בישוע. אני בוחר בדברו. אני בוחר באמת. אני בוחר בחסד. אני בוחר בציות. אני בוחר בהכרת תודה. אני בוחר לשמור את לבי רך.

אני בוחר להיות אסיר תודה על Morris, Hope ו-Faith.

אני בוחר להיות אסיר תודה על GOD Radio ועל כל אפשרות להשמיע את הבשורה.

אני בוחר לא להכתיב לאלוהים איך כל פרק צריך להסתיים. אני בוחר לבטוח בו.

כי אמונה בסופו של דבר אינה לדעת את כל התשובות. אמונה היא להכיר אותו.

וכאשר דברו משתכן עמוק בלבך, נוצרת וודאות שנסיבות לא יכולות להסיר בקלות.

אתה יודע. אתה יודע שאתה יודע. אתה יודע שאתה יודע שאתה יודע.

> אלוהים נאמן. אלוהים טוב. ישוע חי. ישוע המשיח הוא אדון.

ועל זה אני בונה את חיי.

Bas Emons