בידו – ביטחון הישועה.

יש שאלה שמאמינים כנים רבים נושאים עמם, לעיתים קרובות מבלי לומר אותה: האם בסופו של דבר אהיה בסדר? אנחנו יודעים על חסד, אנחנו מכירים את הפסוקים, ובכל זאת משהו מכרסם – כאילו הישועה היא דבר שביר שאנחנו יכולים לאבד כאשר אמונתנו נחלשת, רגשותינו יבשים או מעשינו לוקים בחסר.

לא אחוז, אלא נאחז

ישוע אומר ביוחנן י': "צאני שומעות את קולי... ואני נותן להן חיי עולם; הן לא תאבדנה לעולם, ואף אחד לא יחטוף אותן מידי. אבי, אשר נתן לי אותן, גדול מכולם, ואף אחד לא יכול לחטוף אותן מיד אבי." זוהי אחיזה כפולה: הבן והאב. שתי ידיים. לא כבשה האוחזת ברועה – רועה האוחז בכבשה.

> מי שבמשיח, אינו נשמר על ידי חוזק אחיזתו שלו, אלא על ידי חוזק אחיזתו של המשיח.

חסד אינו חוזה על תנאי

שאול כותב ברומים ח' ששום דבר לא יכול להפריד אותנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע אדוננו – לא צרה, לא מצוקה, לא מוות, לא חיים. הישועה אינה חוזה על תנאי, אינה מנוי שניתן לבטל מדי חודש. זוהי ברית, שנחתמה בדם המשיח ואושרה על ידי רוח הקודש, "שהיא ערבון נחלתנו" (אל האפסים א':יד).

מנוחה ללב חסר המנוחה

זו אינה עילה לפושרות. מי שמכיר את הרועה, רוצה ללכת אחריו – זוהי דווקא ההוכחה שהוא אוחז בו. אבל זו כן הבסיס למנוחה עמוקה. אינך צריך לספור כל ערב אם אמונתך הייתה גדולה מספיק באותו יום. מותר לך לקום עם מילותיו של תהילים כ"ג: "יהוה רועי, לא אחסר."

למי שעדיין לא מעז להאמין

אולי אתה קורא זאת וחושב: זה יפה, אבל לא בשבילי. עשיתי יותר מדי, אני מטיל ספק לעיתים קרובות מדי, אמונתי רופפת מדי. קרא שוב מה שישוע אומר – לא על כבשים חזקות, אלא על כבשים השומעות את קולו. זו לא עוצמת אחיזתך המושיעה אותך; זו עוצמת ידו האוחזת בך. הושט אליו יד. התפלל בפשטות: אדון ישוע, החזק אותי. תפילה זו הוא לעולם לא מפיל על הרצפה.